חידושים בהלכות עדות אשר החילותי ללמוד א' חנוכה תרט"ז יתן ד'                                  כי אזכה לחדש ותהי                      לעדה ויקרא שמו בישראל עדות ביוסף:            פרק א מעדות הלכה א העד מצווה להעיד בב"ד בכ"מ מביא המקור מש"ס                    ב"ק ר"פ הכונס היודע עדות לחבירו ואינו       מעיד לו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ופריך במאי עסקינן אילימא בבי תרי פשיטא דאורייתא הוא אליו"ע אלא בחד וע"ז הביא דברי התוס' שם ד"ה פשיטא וא"ת הנ"מ כשעבר על שבועתו כדכתיב ושמעה קול אלה וי"ל דה"ק קרא כשעובר בדבר שאם לא יגיד הי' נושא עון אז יביא קרבן שבועה אבל בלא שבועה נמי איכא נשיאת עון כדמוכח במתני' פרק אד"מ ובראשית השקפה תמהתי על קושית התוס' דכיון דחייב קרבן שבועה ע"כ דחייב להעיד דאל"כ לא שייך קרבן שבועה מידי דהוה אנשי' דכל דאינם בחיוב הגדת עדות אינם חייבין קרבן שבועה. אמנם יש לומר דהכי קושית התוס' דכיון דבד"מ אינו חייב עד שיתבענו להעיד א"כ יש לומר דבאמת דהחיוב קרבן שבועה הוא כשיתבענו להעיד וישביע אותו אבל כשאינו משביעו אינו חייב ומנלן דחייב כשיתבענו להעיד בלא השבעה וע"ז תירצו דגם בלא שבועה נמי איכא נשיאת עון וכדילפי' מקרא דאם לא יגיד אבל לפ"ז צ"ע מה שמביאין ראיה מסנהדרין דאמרו לעדים שמא תאמרו מה לנו לצרה הזאת והלא כבר נאמר והוא עד הא שם בד"נ מיירי ובד"נ חייב להעיד אפילו כשלא יתבענו אבל בד"מ דלמא אינו חייב רק שישביעו וצ"ע אבל בגוף קושית התוס' מצאתי הדבר מבואר בשאלתות פ' ויקרא סי' ס"ח דיליף לה מדכתיב נפש כי תחטא והדר ושמעה קול אלה אלמא כי לא שמע שבועה נמי קרי לי' חטא וכן הביא מדתניא בת"כ מנין שאם אתה יודע לו עדות שאין אתה רשאי לשתוק עליו ת"ל לא תעמוד על דם רעך ואף דבסנהדרין דף ע"ג יליף מזה שאר ענינים וכן הביא הרמב"ם פ"א מרוצח הי"ד אבל בת"כ פ' קדושים מובא שם כל הני מהך קרא לענין עדות ולענין שאר דברים שמזכיר בסנהדרין שם ועיין בק"א שם ועיין סה"מ להרמב"ם מצוה ר"צ והתימה על השאילת                           שלום שלא הרגיש בכ"ז: שם בכ"מ כתב רבינו להעיד בב"ד דוקא בב"ד הוא       שחייב להעיד שאם אמר איני יודע שוב אינו יכול להעיד אבל חוץ לב"ד אין לחוש כיון דיכול לחזור ולהעיד א"נ מדכתיב אליו"ע במקום שאם הי' מגיד היה מחייב ממון לאפוקי חוץ לב"ד שאפילו הי' מגיד לא הי' מחייב ממון. והנה תלמידי החריף ושנון מוה' אברהם ני' נד"ז הגאון בעל ים התלמוד זצ"ל נסתפק בעדות אשה דשייך קרבן שבוע' כדאמרו בשבועות דף ל"ב האיך הדין באם השביעתו חוץ לב"ד ואמר איני יודע אם חייב דלפמ"ש הכ"מ בתירוץ השני מהראוי להתחייב דשם אפילו היה מגיד חוץ לב"ד הי' מחייב ממון כדאמרו בשבועות שם כגון דאמר לה לדידה ולא אמר לב"ד. וע"ז השבתי כיון דהיא משביעתו להגיד לה בב"ד דכן הוא סדר השבוע' א"כ הרי לא הגיד לה בב"ד וא"כ ע"כ שהי' בב"ד ואמר גם בב"ד שאינו יודע א"כ הוי כלא אמר לא לדידה ולא לב"ד וע"ז חזר ואמר דעדיין יש להסתפק אם הוי בכלל נשיאת עון עכ"פ לפי תירוץ שני של הכ"מ וע"ז אמר די"ל דכיון שיכול לחזור ולומר שקר הגדתי לך ועיין בתשובת הר"ן סי' מ"ז שוב אינו בכלל לא יגיד דאף לאחר שיגיד עדיין יוכל לומר מבודה הייתי והא דאמרו דאמר לה לדידה ולא אמר לב"ד היינו דעכ"פ אינו כפירת ממון דיוכל לומר דלא הייתי חוזר. ואני השבתי ע"ז ראה דבריך טובים ונכוחים אבל יש לעיין דזה דוקא במקום שצריך תורת עדות אז כיון שלא אמר בב"ד יכול לחזור ואמר מבודה הייתי אבל בעדות אשה כיון דבאמר לה לדידה ולא אמר לב"ד סגי בזה והיא מותר' להנשא ואינה צריכה לעדותו כלל שוב היאך אפשר לומר מבודה הייתי דהא הו"ל כנגמר עדותם דהרי התור' דרכיה דרכי נועם והיא תנשא לשוק ויהיו בניה ממזרים. אמנם באמת מדברי הר"ן לא נראה כן אבל נזכרתי שבשו"ת הר"ן סי' ל"ד כתב בעצמו כן ומטעם שכתבתי ובש"ש שמעתא ו' פרק י"ג ופרק י"ד האריך בזה וביאר דכל שהאשה באתה לב"ד והתירוה להנשא שוב אין עד יכול לחזור בו והוי כאילו הוא העיד בב"ד וא"כ שוב נחשב עדותו לענין שאם היתה באה לב"ד לא הי' יכול לחזור בו וממילא נחשב כפירתו כפירת                                       ממון: שם מה שהאריך אם עד אחד מצווה להעיד הנה כבר                   הארכתי בזה על דברת היראים ואפס קצהו נדפס בחיבורי יד שאול סי' רכ"ח ועיין בשיטה מקובצת ב"ק דף נ"ו שכתב בשם תלמידי ר"פ דבע"א בנסכא דר"א מחוייב להעיד ויש לי בזה מקום עיון בשו"ת מיימוני לספר משפטים סי' ס"א ואף שדבריו סתומים שם וסותרין זא"ז ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ת חח"מ סי'                 כ"ז ובתשובה הארכתי בזה ואכ"מ: שם מ"ש הרמב"ם והוא שיתבענו להעיד בד"מ מדייק                   הכ"מ דבד"נ אפילו בלא תבעוהו חייב וכתב הטעם משום דחייבין העדים לנקום ממנו כמ"ש הרא"ש פ"ק דמכות שכל הרוא' דבר ערוה חייב להעיד וכ"כ הכ"מ בהלכה ב' הנה הסמך מדברי הרא"ש אמנם 